top of page
VideoCapture_20240723-142600.jpg

שיטות להשפלת מי תהום באתרי בנייה

שיטות להשפלת מי תהום באתרי בנייה

בית / מאמרים / שיטות להשפלת מי תהום באתרי בנייה

שיטות להשפלת מי תהום נבדלות זו מזו באופן שבו המים מוצאים מהקרקע ובעומק שאליו ניתן להוריד את המפלס. השיטות הנפוצות הן ניקוז מבור איסוף בתוך החפירה, מערכות וולפוינט (Wellpoint) לשאיבה רדודה ובארות שאיבה עמוקות, ולצידן אמצעי דיפון ואיטום המצמצמים מלכתחילה את כניסת המים. בחירת השיטה נגזרת מתנאי הקרקע, מעומק החפירה ומאופי הפרויקט, ולא מהעדפה כללית.
 

על מה מבוססת בחירת השיטה
 

לפני שדנים בשיטות עצמן כדאי להבין מה בכלל מכריע ביניהן. שלושה נתונים נושאים את מרבית המשקל: מוליכות הקרקע, כלומר הקלות שבה נעים המים בתוכה, עומק ההורדה הנדרש ביחס למפלס הקיים, ונפח המים הצפוי לזרום אל החפירה.

קרקע חולית או קרקע המכילה חצץ מעבירה מים בקלות יחסית, ולכן שאיבה ממנה יעילה אך גם מייצרת נפחים גדולים. קרקע חרסיתית מעבירה מים לאט, וכתוצאה מכך נפח השאיבה קטן אך הורדת המפלס איטית ודורשת זמן. הבדל זה הוא לרוב מה שמפנה את התכנון לשיטה אחת ולא לאחרת.

לצד הנתונים ההידרולוגיים משפיעים גם שיקולים מעשיים: גודל האתר והמקום הפנוי בו, קרבה למבנים ולתשתיות סמוכים, משך העבודות הצפוי, ואופן סילוק המים הנשאבים. שיטה שמתאימה מבחינה הידרולוגית אך אינה ישימה במגרש צפוף אינה פתרון.

שווה להבחין כבר כאן בין שתי גישות שונות במהותן. יש שיטות שמוציאות מים מהקרקע, ויש שיטות שמונעות מהם להיכנס מלכתחילה. הראשונות מטפלות בזרימה, השניות חוסמות אותה, ובפרויקטים רבים הפתרון הסופי משלב בין השתיים.
 

ניקוז מבור איסוף בתוך החפירה
 

זוהי הגישה הפשוטה מבין השיטות. מים המחלחלים אל תוך החפירה מנוקזים אל נקודה נמוכה, בור איסוף, ומשם נשאבים החוצה. השיטה אינה מורידה את מפלס מי התהום בקרקע הסובבת, אלא מסלקת את המים שכבר נכנסו לשטח העבודה.

היתרון הוא פשטות ההקמה והעלות הנמוכה יחסית. החיסרון הוא שהמים ממשיכים לזרום דרך דפנות החפירה ותחתיתה, מה שעלול לפגוע ביציבותן ולסחוף חלקיקי קרקע. לכן ניקוז מי תהום מחפירה בדרך זו מתאים בעיקר לכניסת מים מוגבלת, בקרקע יציבה ובחפירות רדודות יחסית.

נקודה מעשית שכדאי לשים לב אליה היא שהשיטה מטפלת בסימפטום ולא במקור. כל עוד המפלס בקרקע הסובבת נשאר גבוה, המים ימשיכו לזרום פנימה לאורך כל תקופת העבודה. בחפירות עמוקות או ממושכות הדבר הופך לנטל תפעולי מתמשך, ולעיתים גם לסיכון הנדסי.
 

מערכות וולפוינט

​

מערכת וולפוינט מורכבת משורה של נקודות שאיבה רדודות המוחדרות לקרקע במרווחים קבועים סביב החפירה ומחוברות לצינור אוסף ולמשאבת ואקום משותפת. בניגוד לניקוז מבור איסוף, כאן המפלס מורד בקרקע עצמה עוד לפני שהמים מגיעים אל שטח העבודה.

היתרון המרכזי הוא יעילות בקרקעות חוליות ובהורדת מפלס מתונה. המערכת מותקנת מהר יחסית ומתאימה לחפירות בעלות היקף מוגדר. המגבלה היא בעומק: שיטת הוואקום מוגבלת בעומק ההורדה שניתן להשיג ממפלס אחד, ולכן בחפירות עמוקות נדרשת הקמת מערכת בכמה מפלסים, מה שמצריך שטח ומסרבל את הביצוע.

מאפיין נוסף של השיטה הוא שהיא פועלת כמערך רציף ולא כנקודות בודדות: השאיבה מתפרסת לאורך היקף החפירה, וכך נוצרת הורדת מפלס אחידה יחסית סביבה. בקרקעות בעלות מוליכות נמוכה מאוד היעילות יורדת, ואז נשקלות שיטות אחרות.

היבט תפעולי שכדאי להביא בחשבון הוא הרגישות של המערכת לתחזוקה. נקודות שאיבה עלולות להיסתם לאורך זמן, ואיטום לקוי במערך עלול לפגוע ביעילות הוואקום כולו. לכן מערכת כזו דורשת מעקב שוטף לאורך תקופת העבודה.
 

בארות שאיבה עמוקות
 

בשיטה זו נקדחות בארות שאיבה סביב החפירה או בתוכה, וכל אחת מצוידת במשאבה טבולה משלה. השאיבה מורידה את המפלס בקרקע הסובבת ויוצרת אזור מיובש שבתוכו מתבצעת העבודה.

זוהי השיטה המתאימה לחפירות עמוקות ולהורדת מפלס משמעותית, שכן העומק אינו מוגבל באופן שבו מוגבלת שאיבת ואקום. היא מתאימה גם למקרים שבהם נדרשת שאיבה ממושכת ומבוקרת. מנגד, היא מחייבת תכנון מפורט של מערך הבארות, מספרן, מיקומן ועומקן, והקמתה מורכבת ויקרה יותר.

שאיבת מי תהום בהיקף כזה מצריכה גם התייחסות לטווח ההשפעה: ככל שהשאיבה עמוקה וממושכת יותר, כך היא משפיעה על שטח גדול יותר סביב האתר, ולכן היבט זה נבחן במסגרת התכנון.

בפועל, מערך הבארות נקבע על בסיס חישוב ולא על בסיס אומדן. מספר הבארות, המרווח ביניהן ועומקן נגזרים מהמוליכות של השכבות, מעומק ההורדה הנדרש ומגודל השטח שיש לייבש. מערך שתוכנן בחסר לא יגיע למפלס הנדרש, ומערך שתוכנן ביתר מייקר את הפרויקט ומגדיל שלא לצורך את היקף השאיבה.
 

אמצעי דיפון ואיטום כחלופה או כהשלמה
 

גישה שונה במהותה אינה מוציאה את המים מהקרקע אלא מונעת את כניסתם. אמצעים כגון דיפון סלארי ופתרונות איטום ייעודיים יוצרים מחסום סביב החפירה או בתחתיתה, ובכך מצמצמים את זרימת המים פנימה.

במקרים מסוימים גישה זו מחליפה את השאיבה, ובמקרים רבים אחרים היא משלימה אותה: המחסום מקטין את נפח המים הנכנס, והשאיבה מטפלת ביתרה. שילוב כזה רלוונטי במיוחד באתרים צפופים, שבהם רצוי לצמצם את טווח ההשפעה על הסביבה.

היתרון הסביבתי והתפעולי של הגישה הזו ברור: ככל שנשאבים פחות מים, כך קטנה ההשפעה על מפלס מי התהום באזור וקטן גם הצורך לטפל בנפחי מים גדולים ולסלק אותם. מנגד, אמצעי דיפון ואיטום כרוכים בעלות הקמה ובתכנון הנדסי משלהם, ולכן הכדאיות נבחנת בכל פרויקט מול היקף השאיבה שהם חוסכים.
 

ניטור ובקרה לאורך ההשפלה
 

לכל אחת מהשיטות דרישות מעקב משלה, ובכולן התכנון אינו מסתיים בהקמת המערכת. פיאזומטרים, קידוחי ניטור המודדים את מפלס המים, מאפשרים לעקוב אחר המפלס בפועל ולוודא שהוא מתנהג כמתוכנן. הנתונים מאפשרים להתאים את קצב השאיבה במהלך העבודה ולזהות מוקדם חריגה מההערכות.

צוק הידרולוגיה וסביבה, הפועלת משנת 2008, מתכננת ומלווה מערכי השפלת מי תהום בפרויקטים ברחבי הארץ, כולל הכנת הדוחות והבקשות לרשות המים וליווי שוטף עד סיום ההשפלה. העבודה נעשית בארבעה צוותי תכנון המונים 14 מתכננים בעלי השכלה בהידרולוגיה, גיאולוגיה, הידרו-גיאולוגיה, הנדסת מים, קרקע וסביבה וגיאוגרפיה. המשרד מתכנן ומלווה מול הרשויות ואינו מבצע את עבודות הקדיחה והשאיבה בפועל.
 

שאלות ותשובות
 

איזו שיטת השפלת מי תהום היא הטובה ביותר?

אין שיטה שעדיפה בכל מקרה. הבחירה נגזרת ממוליכות הקרקע, מעומק ההורדה הנדרש, מנפח המים הצפוי ומאילוצי השטח. שיטה שמתאימה מצוין באתר אחד עשויה להיות לא ישימה באתר סמוך בעל תנאי קרקע שונים.
 

מה ההבדל בין וולפוינט לבאר שאיבה?

וולפוינט היא נקודת שאיבה רדודה הפועלת בוואקום כחלק ממערך משותף, ומתאימה להורדת מפלס מתונה. באר שאיבה עמוקה מצוידת במשאבה טבולה עצמאית ומאפשרת הורדת מפלס משמעותית בחפירות עמוקות.
 

האם אפשר לשלב כמה שיטות באותו אתר?

כן, וזה מצב נפוץ. שילוב של אמצעי איטום לצמצום כניסת המים יחד עם שאיבה לטיפול ביתרה מאפשר להתמודד עם אתרים מורכבים ולצמצם את היקף השאיבה הנדרש.
 

מי קובע את שיטת ההשפלה בפרויקט?

השיטה נקבעת בתכנון ההידרולוגי, על בסיס נתוני הקרקע ומי התהום באתר ובתיאום עם יתר יועצי הפרויקט, ובכללם מהנדס הביסוס ומתכנן הדיפון. היא מוצגת במסמכים המוגשים לגורמים המאשרים.

 

bottom of page